אגמון החולה הוא אתר טבע, צפרות ותיירות אקולוגית מהחשובים והמובילים בעולם, השוכן בלב עמק החולה שבצפון השבר הסורי-אפריקני.
האתר, שמשתרע על פני כ-5,000 דונם, הוא אגם מים מלאכותי שנוצר בראשית שנות ה-90 על ידי הקרן הקיימת לישראל (קק"ל). יצירת האגמון הייתה חלק מפרויקט שיקום סביבתי רחב היקף, שנועד לתקן את ההשלכות האקולוגיות והחקלאיות הקשות של ייבוש אגם החולה בשנות ה-50 (כגון שקיעת אדמות הכבול, שריפות תת-קרקעיות וזיהום הכנרת). מבחינה אקולוגית, האגמון משמש כצוואר בקבוק ותחנת תדלוק ומנוחה קריטית עבור כ-500 מיליון עופות נודדים מדי שנה החולפים בין אירופה ואסיה לאפריקה. האתר מפורסם בראש ובראשונה בזכות עשרות אלפי העגורים האפורים החורפים בו. לצד חשיבותו הבינלאומית לשימור ציפורים, האתר מהווה מודל עולמי לממשק מוצלח בין חקלאות, שימור טבע ותיירות. כיום פועלים באתר תחנת טיבוע ומחקר, מודלים של האכלה מבוקרת למניעת נזקים לחקלאות, ומרכז מבקרים מתקדם ע"ש ורטהיימר.
אירועים מרכזיים
- 1951–1958: ייבוש אגם החולה והביצות על ידי קק"ל במטרה להכשיר אדמות לחקלאות ולמגר את מחלת המלריה.
- 1994: תחילת "פרויקט היצפה" (הצפה מבוקרת) של אדמות הכבול בעמק, לאחר שהתברר שהייבוש גרם לפגיעה קשה בקרקע ולשטיפת מזהמים לכנרת.
- 1995–1996: יצירת אגם האגמון המלאכותי והשלמת שלב א' של פארק אגמון החולה.
- 2004: תחילת פרויקט ההאכלה הממוסדת של העגורים ("פרויקט העגורים"), המיועד לרכזם בשטח האגמון ולמנוע נזקים חמורים לגידולי החקלאים באזור.
ממצאים עיקריים
- אתר עינן (התרבות הנאטופית): שוכן בשולי העמק ממערב לאגמון. נחשפו בו מבני אבן קדומים, קבורות אדם ותרבות חומרית עשירה מראשית התיישבות הקבע (כ-12,000 שנה לפני זמננו).
- שרידי התיישבות מנוקזים: בעת כריית התעלות ועבודות ההצפה בשנות ה-90 נחשפו שרידי כלים עתיקים ותעלות מים מתקופות היסטוריות שונות (מהתקופה הרומית ועד העות'מאנית) ששימשו לניהול שטחי המים בעמק.